על אודות

צרו קשר

ראש החוג: פרופ' סטיב פסברג, steven.fassberg@mail.huji.ac.il

יועץ לתלמידי הבוגר: פרופ' סטיב פסברג, steven.fassberg@mail.huji.ac.il

יועצת לתלמידי המוסמך: פרופ' יעל רשף, yael.reshef@mail.huji.ac.il

מזכירות החוג: גב' דבי מזן,  debim@savion.huji.ac.il, משרד: רוח 4504, טלפון: 02-5883558

קצת היסטוריה

כאשר התכנסה הוועידה הציונית השנתית ב-1920 בלונדון ואישרה את התכנית להקמת האוניברסיטה העברית הוחלט גם על הקמת 'מוסד לחקירת השפה העברית' שיפעל במסגרת המכון למדעי היהדות.

כבר מהשלבים הראשונים של ייסוד החוג התעוררו שאלות יסוד הנוגעות למהות החוג ומטרותיו, ומיקומו ברצף שבין העיסוק בטקסטים העבריים לבין העיסוק המשווה לשפות השמיות האחרות והמחקר הבלשני הכללי. שאלות אלה רלוונטיות עד לעצם היום הזה, והן שהופכות את החוג לצומת דרכים שבו נפגשות באופן מרתק מתודות ודיסציפלינות רבות. לעתים זהו מפגש שיש בו עימות, אך על פי רוב אנחנו עדים למפגש שיש בו הפריה הדדית מרתקת.

המתח הראשון התעורר כאשר יהודה לייב מאגנס, נשיאה הראשון של האוניברסיטה, פנה לפילולוג נפתלי הרץ טורטשינר – לימים טור-סיני – בבקשה שיעמוד בראש לימודי הלשון העברית, וטור-סיני סירב בתחילה, משום שהעדיף לקבל את הקתדרה לתנ"ך, אולם בהמשך הסכים לקבל את התפקיד.

פרופ' טור-סינינפתלי טור-סיני

תהליך ייסוד החוג כמחלקה עצמאית במכון ארך בפועל כשלוש עשרה שנה. במהלכן נידונו סוגיות מהותיות בנוגע לדרכו האקדמית של החוג ומשמעותו התרבותית והלאומית. עם חברי הוועדות שעסקו בסוגיות הללו נמנו בין השאר יעקב נחום אפשטיין, משה צבי סגל, גרשום שלום, יוסף קלוזנר ודוד ילין. עניין אחד שהיה קושי להכריע בו היה מי ראוי לעמוד בראש החוג – מדקדק, בלשן או איש ספרות; התלבטות נוספת הייתה בשאלה האם הקתדרה תוקדש אך ורק ללשון העברית או ללימוד כל השפות השמיות. מספר ישיבות הוקדשו לשאלה האם הלימודים יתקיימו במסגרת חוג ראשי או חוג משני בלבד; שלום טען כי מצב המחקר בתחום אינו מאפשר יצירת תכנית לימודים עשירה דיה, ויש להשלים אותה בעזרת קורסים בבלשנות כללית או בספרות עברית. אולם שאר חברי הוועדה התעקשו על הגדרת החוג כחוג ראשי – בעיקר בשל מעמדה ומקומה של העברית כלשון לאומית מתחדשת. גם התכנים הנלמדים היו נתונים במחלוקת: שלום הדגיש למשל את השפעת השפה הערבית על העברית ולכן ביקש לתת לה מקום מרכזי בחוג, בעוד ששאר החוקרים העדיפו להתמקד בארמית, וגם בכנענית ובאשורית.

בשנת 1933 נפתח החוג – שנקרא אז החוג לשפה עברית – בנאום של טור-סיני, שבו הציב את יעדיו: במישור המחקרי, מטרת החוג הייתה לכנס את כל החומר הלשוני של העברית לתולדותיה ולחבר מחדש מילונים מדעיים שיכללו את אוצר העברית מתקופת המקרא ועד למאה העשרים. מטרה נוספת הייתה לטפח את העברית שהפכה לא מכבר ללשון הדיבור כך שתקיים את זיקתה למקורות וגם תתאים לצורכי הדוברים בני הזמן – תוך שמירה עליה מפני השפעות שפות זרות. שתי המטרות האלה, המחקרית והמעשית, נועדו להתממש באמצעות שיתוף פעולה נרחב בין האוניברסיטה לבין ועד הלשון – מהלך שהוביל אחרי קום המדינה להקמת האקדמיה ללשון העברית.

עד לשנת 1945 ההוראה בחוג התבססה למעשה על טור-סיני, שהיה המורה היחידי. הוא לימד את יסודות הדקדוק העברי, קריאה וניתוח של טקסטים מקראיים, ארמית מקראית ולשונות שמיות נוספות, כגון אכדית וכנענית. מורים אחדים (מ"צ סגל וד' ילין לימדו כל אחד קורס אחד). תכנית הלימודים כללה גם קורסים מתחומים אחרים, כגון מקרא וספרות עברית.

ב-1945 הצטרף אל הסגל בנימין קלאר, שלימד סגנון עברי בתקופות המאוחרות, ולאחר הירצחו בשיירה להר הצופים בניסן תש"ח (1948) החל ללמד בחוג זאב בן-חיים, שעסק בין השאר בקריאת טקסטים מקראיים, בעברית החיה ובלשון השומרונים.

זאב בן חייםזאב בן-חיים

משנת 1951 התרחבה פעילות החוג והוא הציע גם לימודי מכינה לתלמידי חו"ל והוראה סדירה של הבעה עברית לכל תלמידי הפקולטה מפי דמויות מוכרות כיחזקאל קוטשר, יהושע בלאו, משה גושן גוטשטיין, דוד טנא ושלמה מורג. גם היקף השיעורים המוצעים בחוג גדל, וכלל את לימודי הארמית ולשון חכמים בידי קוטשר ומדי פעם גם "מבוא לבלשנות כללית" שלימד חיים רוזן.

יחזקאל קוטשריחזקאל קוטשר

הצטרפותו של חיים רבין לסגל החוג בתשי"ז (סתו 1956) היוותה נקודת מפתח בהרחבת תחומי הידע והעניין, ובהוראתו נוספו, הלכה למעשה, תחומי הוראה חדשים לתכנית הלימודים, כגון סמנטיקה וחקר השיח. כן נשתלבו בחוג כמורים שלימדו תחומים שונים שלמה מורג, דוד טנא, עוזי אורנן, ישראל ייבין וגדעון גולדנברג שנמנו עם הדור השני של תלמידי החוג. עם התלמידים שהתחילו את לימודיהם בסוף העשור השלישי לקיום החוג נמנו משה בר-אשר, אבי הורביץ, אשר לאופר ושמחה קוגוט. ארבעתם פרשו בשנים 2004– 2007, ורבים מבין המורים והמורות המלמדים כיום בחוג הם תלמידיהם.